המתקתקות

אתמול הגיסים העירוניים שלנו הגיעו להתארח אצלנו (העירוניים והאהובים! אביטל ודיויד- אני לא צוחקת עליכם, אני צוחקת איתכם (;), עם

אני כל כך אוהבת עוגיות. ומי לא בעצם? מבחינתי “בית” = צנצנת של עוגיות, על השיש במטבח.  כמו תמיד, העוגיות

גם שניצל (שניצל? ייששש! אמר כל ילד רעב בארץ), גם אפוי, וגם מצופה בקינואה. מה עוד אפשר לבקש? אני הפסקתי

פסטה היא האוכל המנחם האולטימטיבי – בצק נימוח מצופה ברוטב עשיר וקרמי. ואם אפשר להוסיף לה את הרוטב האדום הכי

בראש השנה לפני 3 שנים, עשיתי פרויקט הבראת מאכלי ראש השנה בדף הפייסבוק שלי. המתכון הראשון בפרויקט היה, איך לא,

בתור ילדה לא היה לי עניין מיוחד במטבח, ואמא שלי לא התלהבה להכניס אותי אליו. ובכל זאת כשהייתי בת 11,

מריחים את זה? הריח של החגים כבר לגמרי באוויר. הלילות הופכים לקרירים יותר, הימים מתקצרים ויש איזו חגיגיות שמתגנבת לתוך

הילדים במסגרות, קופסאות האוכל מתמלאות ומתרוקנות בכל יום, ומה עם ארוחת בוקר? ילדים מתעוררים רעבים. מנגנון הרעב והשובע שלהם עובד

שהגענו וקיימנו לראשון בספטמבר! אני לא יודעת מי חיכה יותר – אני או הילדים (כנראה שאני), אבל היום הגדול הגיע,

אוגוסט. חופש גדול. חם. לוהט. כל הזמן יש מישהו שמתלונן שהוא רעב. לפעמים כי הוא באמת רעב, ולפעמים סתם משעמום.